קשב לעומת ריכוז

“שערי למידה” נכתב במסגרת עבודת הדוקטור של איריס שביט

רבים נוטים להכליל את המונחים: קשב וריכוז בכפיפה אחת, על אף ההבדל ביניהם. בפועל, הקשב מיוחס לפניות וליכולת להקשיב לאחר בעוד שבריכוז נדרש הפרט להתעמק בתהליך הלמידה שלו עם עצמו (שרן 1971.) על אף הקשר המתחייב בין השניים נוכל להציג את הקשב כתהליך חיצוני ואת הריכוז כתהליך פנימי. תלמיד יכול להיות קשוב לתכנים הנלמדים בכיתה ואף לדיון המתקיים כולל הערות עמיתים, מאידך, יכול לחוות חוסר ריכוז בתהליך הלמידה וההפנמה של הנושאים.

לכן, רצוי שהתלמיד יהיה מודע לרמת הריכוז שלו. פעילות זו יכולה להתבצע באמצעות סימנים מוסכמים ומצוינים בלמידה, כגון דרוג התלמיד את רמת הקשב שלו בשלבי השיעור ומספורם. 

לדוגמה – המורה והתלמיד יסכימו על הפסקות כל כמה דקות לציון מספרי של רמת הקשב: כאשר 0 יוגדר חוסר קשב מוחלט ו-10 יוגדר רמת קשב מלאה. כך יוכל התלמיד להיות מודע לרמת הקשב שלו בכל שלביה. קשיי קשב והיפראקטיביות מהווים נדבך נוסף בדיון.

הורים ומורים מדווחים על התנהגות חיצונית קשובה- מבט עיניים, מקוד, קשר עין אך בפועל הילד אינו מרוכז. זאת בשל הנטייה שלנו לשייך חוסר קשב להיפראקטיביות. בסוג זה של הפרעת קשב – פעילות היתר מתגלית כשהוא מגיב תגובה תנועתית לכל גירויי העשוי לעורר אותו לתנועה.(שרן 1971)

בפרק העוסק בשיטות למידה יורחבו דרכים להתמודד עם ילדים בעלי נטייה לתנועתיות יתר – ובעיקר למידה מתוך תנועה.

לתגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *