ספסל הלימודים מעצב את הדימוי העצמי של הילד

כותבת איריס שביט בספרה:

עם תחילת הלימודים הפורמאליים, מצטרף נדבך נוסף ואולי מרכזי בשלב זה אשר יעצב את זהות הילד. המעבר מגן הילדים לבית הספר יוצר אצל רבים מהילדים מפנה בדימוי העצמי. בתקופת הגן, הילדים שלטו במיומנויות בלתי פורמאליות ובלתי מדידות (הכוונה למדידה במדד כמותי אך לא האיכותי). המעבר לבית הספר מציב את התלמיד תחת מבדק באופן תדיר, זאת על סמך סרגל שהוצב על ידי המערכות הפורמאליות. הסרגל ככלי מדידה והשוואה ילווה את הילד הרך עד סיום התבגרותו ואף לאחר תקופה זו. הייתי מגדירה את המעבר הזה ככף מאזניים בין הפיכת התלמיד ללומד “המאושר“ או “הלומד הכבול”. במושג כבול כוונתי היא כבול לתכתיבי הממסד, חוסר גמישותם ואי-התאמתם לצרכיו ולייחודו. 

חוקרים רבים עוסקים בקשר בין דימוי עצמי לקשיי למידה. למעשה, עם הגיעו לכיתה א’, הילד מקבל על עצמו תפקיד אחד ומרכזי בחייו והוא הלמידה. סביב תפקיד זה מתקיים השיח של הצלחה, כישלון, הסתגלות, הישגים, התמודדות והצלחה. מכאן שסביב ציר זה מתפתחת זהות הילד. בקרב לקויי למידה או תלמידים המתקשים בלימודים קיימת נטייה לדימוי עצמי נמוך וקשיים בביטחון העצמי. לטענת ברין (1978 Bryan,) קשיים אלה פוגעים ביכולות רבות הנדרשות להסתגלות חברתית, התמודדות עם מצבים חדשים, בניית זהות, תגובות לאי-הצלחה ועוד.

ביום יום אנו פוגשים לא מעט בעלי מקצוע הנרתעים ממושג הלמידה. כך למשל, האינסטלטור שהגיע לטיפול בתקלה בבית, הסביר כי מגיל עשר לא למד. הגנן המטפל בגינתי הוסיף כי בכיתה ז’ לא אבחנו את קשיי הקשב שלו ולכן נפלט מהמערכת הלימודית הפורמאלית. אנשים אלו תופסים את הרעיון של חזרה לספסל הלמודים כמאיים (מעורר את הטראומה של ילדותם) ושוללים אותו על הסף. בשיחה עמם ניסיתי לבדוק ולאתר את גורם הרתיעה, שהרי למידה של גינון או למידה על מערכת מורכבת של צינורות היא בהכרח לא דבר קל יותר מאשר ללמוד טקסט של שיר או עשר מילים לועזיות. 

במסגרת תזת הד”ר, איריס שביט כתבה את הספר “שערי למידה”.

לתגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *