מהי למידה במאה ה-21?

כותבת איריס שביט:

חווית הלמידה ותכניה עומדים בשינוי אותו אנו חווים בעידן זה של המאה העשרים ואחת. רב-השיח האקדמי העוסק בהשפעת הקדמה הטכנולוגית על הלומד של המאה העשרים ואחת  ידוע כי מערכת החינוך מהווה בבואה חברתית, וזו משמשת סוכנת ידע מרכזי. האומנם? מאז ומעולם מערכת החינוך השתנתה ותפסה פנים רבות בהתאם לשינויים החברתיים. השינויים החברתיים ומגוון הדעות משקפים אי-אחידות בדעות לגבי אופיו של החינוך בכלל, תפקיד בית הספר ואופייה של הלמידה בפרט. שאלה זו מתחדדת והופכת למורכבת יותר בעידן הטכנולוגי בו אנו נמצאים. (ShulmamLF 1986)

לכאורה, אומרת איריס שביט, למידת החומר מההיבט של “חומרה”, מצויה כיום בכל הרשתות המתוקשבות ונגישה למרבית אוכלוסיית העולם. בפועל תלמיד יכול ב”לחיצה” על מקש לרכוש ידע בתחומים רבים ובמגוון דרכים. המידע מוצג באופן אטרקטיבי זמין ונגיש לכל זמן. אמצעים חווייתיים משמשים גורם אטרקטיבי ללמידה. אחת מהדרכים הבולטות הינן משחקיות- “gamification” של תהליכי למידה הבאות להגביר את המוטיבציה של תלמיד. למידה באמצעות מחשב מאפשרת משוב מידי ובקרה עצמית. התקשורת עצמה מסונכרנת, הקורסים במשרד החינוך ובבתי הספר בחלקם מתוקשבים. (לפי דוח משרד החינוך האמריקאי משנת 2010 לימוד מתוקשב נמצא בקצב הגידול המהיר ביותר במערכת החינוך (סטטוס, שם). שינוי הגשת החומר הלימודי והגישה אליו הנו פן אחד בניתוח התאמת הלמידה למאה העשרים. 

רוזנב במאמרו (שם) מתייחס לאלמנט הסמכות המורית ומתאר מסורת אפלטונית חינוכית בה המורה מייצג את מוסדות החברה הדמוקרטית. הערעור המתמשך על היחס בין סדר לחירות הוא המשליך על סמכות המורה. לא ניתן אפוא להפריד בין משבר חברתי למשבר חינוכי. תפיסת הסטודנט (התלמיד) בפרט והאקדמיה בכלל לובשת צורות חדשות. 

גם בתחום זה לא קיימת תמימות דעים לגבי מהות הסטודנט. יש הרואים בסטודנט הטוב אינטלקטואל המפתח חוש ניתוח וביקורת ויש הרואים בו שקדן וקונפורמי. נראה כי שינויי המאה ה-21 מביאים דילמות וחסרונות רבים בתהליך הלמידה שיש לתת עליהם את הדעת. תקופת המעבר בין הוראה פרונטלית להוראה מתוקשבת יוצרת פיצול במיומנויות שמפתח התלמיד. מחד לומד באמצעות שיעור והקניית תכנים, ומאידך מתחיל תהליך של למידת תכנים, שיעורים ומערכים שלמים באופן מתוקשב. המיומנות לשלב בין שתי השיטות כרוכה בקשיי הסתגלות לתלמידים רבים. 

ווינברג, ממקימי החדשנות בלמידה, מתייחס במאמרו לסוגיה זו. לדבריו אנו צריכים לשלב בין מערכת אקולוגית של למידה עכשווית לבין מערכת ההוראה בכיתות. הטכנולוגיה העכשווית מאופיינת בחד-ממדיות בכל הנוגע לאופני קליטת המידע. איריס שביט מוסיפה כי היום, לימוד מתוקשב מפעיל בעיקר שני אברי קלט, שמיעה וראייה, באופנים שלא מתאימים בהכרח לכל אדם. תיאוריית האינטליגנטיות המרובות של גרדנר (גרדנר, 1996) ותומכיו מצביעה על שיטות קלט אחרות כגון: תנועה ומגע. כדי להיות רלוונטית תצטרך הטכנולוגיה להתאים לעוד סוגים של קלט. בפרק שיידון על סגנונות למידה אישיים ניווכח כי קיים סגנון קלט תנועתי ייחודי ללומדים הזקוקים לתנועה במהלך הלמידה. תנועה זו מהווה ערוץ מועדף להפנמת הידע. 

עובדת העברת ידע באופן מתוקשב מעלה את שאלת טיב הקשר מורה–תלמיד. ראשית, הקניית ידע מושגת בנקל באמצעים חדשניים ולא בלמידה פרונטאלית קונבנציונלית. המורה צריך להיות מודע לריבוי הידע ולתופעה של “הצפת ידע”. ברם, תפקיד המורה הופך להיות בהכוונה, הנחייה, סיוע במיון ידע והדרכה. שנית, בתהליך הלמידה המתוקשב התלמיד זקוק למורה שיכיר את דפוסי הלמידה שלו, חזקותיו וחולשותיו. המורה ישמש כמתווך בין התלמיד לידע הבלתי נדלה בתהליך הטכנולוגי. תיווך זה ייעשה באמצעות התאמת סגנון התלמיד לכלים המתוקשבים.

שלישית, הטכנולוגיה ככל הנראה לא תוכל להחליף צורך אנושי בסיסי במגע וקשר. צורך זה אינו מוצא מענה בעולם הדיגיטלי המתקדם. מחקר חלוץ שנעשה בארץ בשנת 2012 הדגיש את הצורך האנושי במגע, בקשרים בלתי אמצעיים שאינם מתווכים על ידי מסכי המחשב ובחברה אנושית. 

ובכל זאת מעט אופטימיות

במהלך עבודתי כמרצה ללימודי המשך נוכחתי כי חיילים משוחררים רבים שבים אל ספסל הלימודים אחרי שנים של ניתוק. השוני המרכזי אינו רק בקבלת ההחלטה אלא גם בהתפתחות התודעה. התפתחות התודעה הינה אספקט מני כמה המסבירים את המטה-קוגניציה – ההכרה בתהליכי הלמידה המשולבת בחדוות הנאה מהתהליך. הכרה זו מהווה תנאי רביעי בתפיסת הלמידה הכוללנית אותה אסקור. 

מתוך הספר שערי למידה אשר נכתב במסגרת עבודת הד”ר של איריס שביט

לתגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *