תמונת קאבר למאמר מהי למידה? מאת איריס שביט

למידה מהי?

כותבת איריס שביט אשר מחקריה בתזת הדוקטור מהווים בסיס נרחב ליצירת שיטות למידה:

בקרב מרבית בני האדם למידה נתפסת כתמונה בה אדם יושב עם ספרו ומשנן מידע. מושג הלמידה רחב וכוללני יותר מתמונה זו. כל למידה שהיא, מבוססת על התנהגות נרכשת ומותנית ביסודות טבעיים של חושים תחושות ותפיסה. אברי החישה מתווכים לנו ידיעות על העולם החיצוני באמצעות החושים החזותיים (ויזואליים) והאקוסטיים (שמיעתיים) (מלר, 1961). החושים משמשים אותנו להכרת העולם הסובב אותנו. חשוב להבחין אפוא בין תחושה הנוגעת לגירוי הנקלט על ידי אברי חישה לבין עיבודו ורישומיו במוח עקב הגירוי. התפיסה נוגעת לגירוי והכרת העובדות האובייקטיביות בסביבה באמצעות חושים. לעומת זאת, התפיסה באמצעות ידיעה, שייכת לתנאים בסיסיים ללמידה.

הדרכה זו נכונה לכל סוגי הלמידה באשר הם. בתהליך ההטמעה יש להבחין בין למידה פורמאלית מכוונת ללמידה טבעית. הלמידה הטבעית שייכת להתנהגות נרכשת ומבוססת על חיקוי ולמידה. חיקוי הוא אופן למידה טבעי. כל ילד בגיל מסוים מתחיל לחקות את אנשי סביבתו באופן טבעי ואין לו צורך ללמוד זאת. החיקוי עצמו מהווה אמצעי לרכישת ידע, ללמידת התנהגות. אופן למידה זה מרכזי עד גיל בית הספר ולאחר מכן פוחתת מרכזיותו (כפי שאציג בתחומי הלמידה השונים). 

ד”ר וילהלם שטרן (בתוך מלר, שם) טוען כי תפקיד המוח לפני גיל בית הספר, “אינו אלא ליצור הזדמנויות ללמידה טבעית בסוג למידה זה הילד לומד מתוך תנועה ותחושה: מתנועע, נוגע, טועה, בורח, מתגלגל”. לדברי ד”ר שטרן (שם) בלמידה ייחודית זו, הילדים לומדים לרוב מתוך שמחה רבה. זו למידה הנעשית באופן טבעי מתוך החושים, התחושות הסנסוריות, וכדומה. לתהליך הלמידה הטבעי יש להוסיף למידה מוטורית המתפתחת שלב אחר שלב והינה עקרונית ומרכזית גם להתפתחות החברתית בשלבים הבאים של ההתפתחות. כאן המקום להפריך בפני הלומדים את הדעה השולטת כי מעולם לא למדו: שחקן הכדורסל, הכדורגל, הגולש, האצן – כל אלו למדו מיומנויות רבות במהלך חייהם אך לעולם לא מיסדו זאת בלמידה מכוונת ופורמאלית. מגיל בית הספר הלומדים נחשפים להוראה מכוונת, הוראה פורמאלית, המתבטאת בעיקר בתכנון יעדים, הערכה ומעקב. 

מתוך הספר “שערי למידה” אותו כתבה איריס שביט במסגרת תזת הד”ר שלה

לתגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *